פרק 6

 

הנהגה היֶררכית: דגם שאבד עליו כלח

המערכת הדמוקרטית בנויה סביב מנהיג נבחר אחד אשר מקבל באופן גלוי שליטה כמעט על כל הבט בחיי האזרחים. דגם מנהיגות ריכוזי זה מקנה משנה-תוקף לתרבות של תלות מוחלטת. בעוד שהדמוקרטיה ממקמת את עצמהּ כצורת ממשל מודרנית, דגם המנהיגות שלה, המושרש בִּדפוס-חשיבה של השתלטות, מבוסס על מבנה פירמידלי מיושן והנהגה ריכוזית. הכוח הגלוי הוא לרוב שטחי: המנהיג צמא-הכוח מתפתה בקלות לשלטון, אך מוצא עצמו מוגבל קשות על-ידי הכוחות הכלכליים והפוליטיים הפועלים בשטח. הדגם ההיֶררכי משועתק בכל רמות הממשל השונות ויוצר קרקע פורייה לניצול של כוח.

בכל-זאת, למנהיג יחיד בפסגת הפירמידה יש שליטה עצומה. מודל זה נותן משנה-תוקף לַדפוס של מנהיג כול-יכול, אשר מסוגל, כמו אלוהים, לדעת הכול, לראות הכול וְלדאוג לַכול. רעיון זה של מושיע פטריארכלי בִּדמות מלך, כוהן, אב, מנכ"ל, פרופסור או נשיא, אשר יכול לסדר הכול, הוא רעיון מפתה, שבני-אדם מתמגנטים אליו זה אלפי שנים. רעיון זה מנתק את הפרט מסמכותו, מֵאחריותו וּמיצירתיותו. במבנה היֶררכי מנהיגים עובדים במידה רבה בבידוד, עם גישה מוגבלת לִנקודות-מבט שונות וּמיעוט איזונים וּבְלמים.

דפוס-החשיבה ההיֶררכי מבוסס על אשליה של עליונות וּנחיתות וּמחולל יַחֲסי-כוח המבוססים על דפוס הקורבן-רודף-מושיע. הוא מחזק דפוס התנהגות של השלכת האחריות לִידי סמכות חיצונית, לטובת הנוחות שבתלות. הנוהגים כך רגועים באמונה שמישהו אחר "אחראי" ו"יפתור את הכול", וּבנוסף, למרבית הנוחות, תמיד יש את מי להאשים. דפוס זה של תלות מגן על הפרטים מפני הצורך להתמודד עם אחריות, אומץ וּמגבלות בִּיצירת המציאות המשותפת שלנו.

בדגם זה של סמכות מוחלטת, אנשים נוטים להתייחס למנהיגים באופן דומה-משהו לאופן שבו בני-נוער מתייחסים לסמכות. הם מוצאים את עצמם לכודים בין קטבים של אהבה ושנאה, כניעה וּמרד.

כאשר מוצב מנהיג על כס השלטון, הדבר מבטל כל אפשרות של יחסים בריאים או השלמה יצירתית בינו לבין אלו שהוא מייצג.

היות מורם על העם אינו רק מקום בודד, אלא גם תסדיר להתפכחות וכישלון. פעמים רבות הופכים מנהיגים למושא להשלכות כפייתיות של האלהה או הכפשה. אין זה מפתיע שמנהיגים כה רבים בדמוקרטיות מוצאים את עצמם מסיימים את הקריירה בִּדפוס של אשמה וּבושה, וכה מעטים מסיימים כִּמדינאים נַעֲרצים וַאֲהובים.

המבנה ההיֶררכי יוצר את אי-הצדק אשר מפניו הוא מתיימר להגן. עמדת כוח נותנת לרוב את החופש לנצל כוח. המרחק בין מנהיגים לאזרחים מתבטא בהחלטות רבות המנותקות מצרכים אמיתיים. כוח עצום זה הופך מנהיגים פגיעים בִּמיוחד לשדלנות כלכלית, שחיתות וסַחַר-מֶכֶר. שליטתם בתקשרות נותנת להם את היכולת לנצל לרעה את השפעתם על דעת-הקהל באמצעות טפלול האמת, הסתרת מידע והצגת האידאולוגיות שלהם כַּאֲמיתות המעידות בעד עצמן.

מנהיגים פוליטיים באים לרוב ממקצועות הכלכלה והמשפטיים ולרוב מצויים בשפה הטכנוקרטית וּבעלי עניין מועט בִּבריאות האנשים וכדור-הארץ. מנהיגים רבים עולים לשלטון באמצעות תמרון פוליטי וקסם אישי. היכולת להשיג כוח באמצעות הסתה, סחר בִּפחדים ושוחד מובנית במערכת.

כמעט לכל מקצוע תוכנית לימודים ברורה, רשימה ברורה של הסמכות נדרשות וַהֲליך קבלה קפדני. ברם, לפוליטיקה דמוקרטית כללים משלהּ; בעוד שפוליטיקאים מובילים את המערכות האנושיות והסביבתיות המורכבות ביותר, הם אינם נדרשים להיות בעלי הכשרה רשמית כלשהי בעניינים גלובליים, מנהיגות, יַחֲסי-אנוש, תיאוריות כלל-מערכתיות, אקולוגיה או מיומנויות חשובות אחרות.

המבנה הדמוקרטי יוצר מערכת בלתי-יעילה להפליא של דלת-מסתובבת לאיוש תפקידים מורכבים. מדי כמה שנים, פוליטיקאים חדשים מקצים משאבּים וּמגדירים מדיניות בִּתחומים שיש להם מעט הבנה בהם. אף גוף כלכלי אחראי לא היה חולם להעסיק אנשים על בסיס זה, שהרי הדבר ייחשב להתאבדות עסקית.

המערכת הדמוקרטית מובילה אותנו לנטוש את האחריות על הסביבה ועל חיינו וּלהעבירהּ למנהיגים, שגם אם הם בעלי הכוונות הטובות ביותר, אינם יכולים להיות שומרים ראויים של המערכות המורכבות שהם מובילים.

 

פרק 7: בריאות: מצרך מותרות