פרק 5

​

דפוס הניתוק

​

דפוס הניתוק, אשר מוביל לפילוג חברתי וּלהרס סביבתי, מובנה בעומק המערכת הדמוקרטית. תרבות המנותקות בכל הבטי החיים, הנובעת מדפוס-החשיבה של השתלטות, מובילה לִקריסה של המערכת מבִּפנים.

​

הניתוק היסודי מהטבע

​

בריאות האנושות וַעֲתידהּ תלויים לַחֲלוטין בבריאות וּבחיוניות של הסביבה. כל מערכת ממשל, שמדיניותהּ מנותקת מכוח החיים המקיים אותנו, אינהּ רק מופרכת ונפשעת, היא אף דנה את כולנו לגורל של חולי והרס בלתי-נמנעים.

​

עקרונות היסוד של הדמוקרטיה מתמקדים בזכויות האדם, אך מזניחים את זכויות הארץ וּשאר המינים. הסיפֵּר הדמוקרטי הרוֹוֵחַ מנציח את מיתוס האדם הנפרד מכל שאר המינים והטבע ועליון עליהם, וּככזה הוא בעל זכות ניצול והשתלטות על החיים עצמם. סיפֵּר זה אינו מחנך אזרחים לכבד את הסביבה שבה אנו כה תלויים. לניתוק מהטבע השפעה עצומה על בריאות החברה כיום וּבֶעתיד, והוא מעצים רבות מהמגפות הגופניות והנפשיות המשתוללות באורחות-חיינו העירוניים.

​

הניתוק היסודי של המסגרת הדמוקרטית מן הטבע אחראית במידה רבה להרס העולמי ולחולי האדם שאנו מתמודדים עימם כיום. מערכת הממשל נוטלת לעצמהּ שליטה מלאה על הסביבה, ללא הבנה וכבוד כלפי הרשת המורכבת של החיים.

​

בדמוקרטיות רבות מערכת הממשל מנתקת אנשים מגישה ישירה למים, אוויר, אנרגיה וּמזון בריאים וְלִתרופות טבעיות, כאמצעי להשתלטות על משאבּים לשם כוח. כוח זה, המופעל על אזרחים וּמשאבּים, מחוזק על-ידי מערכת חינוך אשר אינהּ מחנכת על אודות הטבע ועל תבניות-הפעולה הבריאות של מערכות אקולוגיות. כך אין בִּידי האזרחים הידע והכישורים לזהות את האופן שבו הסביבה נבזזת, וּכפועל יוצא, אינם יכולים לפעול בנידון.

​

כמעט כל מה שמלמדים את האנשים מתווך על-ידי הממשלה, התקשורת וּמערְכות החינוך מתוך אינטרסים מובְנים. הניתוק מלימוד התנסותי בטבע, לצד דיכוי החושים, משמעו שאנשים גדלים בִּדרכים המנותקות מחלקים חיוניים של עצמם. למידה סבילה נטולת חשיבה ביקורתית יוצרת חֲבָרות תלותיות הנתונות להשפעת מידע מטפלל, שתהפוכנה באופן בלתי-נמנע שותפות להרס הסביבה.

​

בשם הקדמה וּבאופן שיטתי נלקחות אדמות מאנשים שחיים בִּשלמות עם הטבע, וּמשפְּחותיהם עבדו את האדמה מאות בשנים. אדמות אלה נחשבות אזיי רכוש מדינות ותאגידים, המשקיעים במיצוי הרווחים לטובת המיוחסים. בעלי-עניין משקיעים במסְעות-פרסום רבי-עוצמה כדי להציג ביזה זו כקדמה. הם משקיעים בשדלנים כדי להפוך את סדר-היום שלהם לחוקי, משתמשים בתעשיית התקשורת כדי למכור את סדר-היום הזה וּמסתמכים על הצבא והמשטרה לַאֲכיפתו. במקביל, מערכת המזון שלנו הושחתה כליל וזוהמה על-ידי מערכת יחסים נצלנית וּבלתי-מכבדת זוֹ עם האדמה.

 

הניתוק בין אדם לאדם

​

המערכת הדמוקרטית לא רק מנתקת אנשים מסביבתם הטבעית, אלא גם זה מזה.

​

מערכת "הפרד ומשול" המושרשת בדמוקרטיה מקדמת את הרעיון שחברה מורכבת מקבוצות נפרדות אשר חייבות להתחרות זוֹ בַּזוֹ על נאמנות, כוח, מעמד, זכויות וּמשאבּים. היא מטפחת תרבות של עימות במקום הסכמה כללית ושיתוף-פעולה יצירתי וּמעצים חיים.

​

הפרדת האנשים לִקבוצות עניין המושכות בכיוונים שונים (ימין ושמאל, ליברלים ושמרנים ועוד שלל קבוצות זהוּת) מחלישה אותם, כך שאינן מתאגדות כנגד בעלי-השררה לטובת הכלל. אסטרטגיה זוֹ של ניתוק מבוססת על טפלול של פסיכולוגיית הזהות והשייכות. במסווה של ניצחון-הפסד היא יוצרת הפסד-הפסד. כמו-כן, היא מדרבנת לעימותים בין קבוצות, מבזבזת משאבים ויוצרת תלות בממשלה. אף ארגון, משפחה או קהילה לא יוּכלו לשגשג בהנחת-יסוד וּבמבנה מפלגים אלה.

​

הניתוק על-בְּסיס זהות

​

עניינים פוליטיים מוגדרים לעתים קרובות במונחי זהות, כגון מגדר, גזע, תרבות, לאום, דת ומעמד.

​

דמוקרטיות מוכרות לנו את הרעיון שקבוצות זהות שונות הן בעלות צרכים שונים ואף מנוגדים, ולכן דורשות ייצוג מיוחד כדי לקדם את האינטרסים שלהן על חשבון אחרים.

פוליטיקאים מנצלים תפישה צרה וחד-מְמדית זוֹ של זהויות: הם יוצרים פחד ע"י בניית אויב משותף. כך הם משתמשים בזהות כדי לקבץ נאמנויות וּלטשטש את הסוגיות האמיתיות. כִּכלל, פוליטיקאים פועלים כדי לעורר את התחושות הקדמוניות של אמונים ושייכות, בכך שהם מהללים את מפלגתם וּמכפישים את האחרים. נאמנות לאומית מנוצלת לַהֲסחת-הדעת מסוגיות מקומיות.

​

הפילוג המובנה בַּהֲלַך-הרוח של השתלטות דורש שמירת-אמונים לחלק אחד של המערכת, להבט אחד של זהות, על חשבון חלקים והבטים אחרים. רעיון זה חסר-תועלת, ממש כמו להישבע אמונים ליד שמאל ולא ליד יָמין.

​

בהתחשב בכך שכוחהּ של הדמוקרטיה נובע מפילוג, אין זה צירוף-מקרים שבִּמדינות דמוקרטיות רבות הקולות מחולקים כמעט בְּדיוק לִשני חצאים שווים. חלוקה זוֹ לובשת לרוב שמות מסוג "שמאל" לעומת "ימין" או ליברלים לעומת שמרנים.

​

מאבק זה מייצג לרוב עימות פנימי יסודי הקיים בכולנו, בין ההתנגדות לשינוי לבין התשוקה לשינוי, בין פחד לאומץ, בין טובת עצמי לטובת הכלל. המאבק לעולם לא ייפתר בניצחונו של צד אחד. הוא נידון לחזור שוב וָשוב, עד אשר נשנה את הֲלַך-הרוח היסודי של פילוג וקוטבּיות, ונידָּרֵש לצורכי המערכת כמכלול.

​

הדיון הדמוקרטי עוסק תמיד בשאלה האינטרסים של מי ייענו, ושל מי ייזנחו. זה הופך את כלל המנהיגים חשופים לשדלנות מצד קבוצות עניין הפועלות להשגת כוח וְלִשמירה עליו. לעתים רחוקות, אם בכלל,  עוסק הדיון בחברה האנושית כולה וּבסביבה כמערכת חיבורית חיה בעלת אינטרסים משותפים וגורל אחד.

​

רוב הפוליטיקאים ממוקדים בגלוי בִּזכייה בקולות מעמד הביניים, בעודם מחזרים אחר העשירים וּמתעלמים מהפגיעים ביותר. הדבר מנציח את המערכת המעמדית ויוצר נתק בין קבוצות אנשים שתומרנו באופן מלאכותי להיות בעימות וּבתחרות זוֹ עם זוֹ. ייחוס העשירים ודיכוי החלשים מובנה במערכת. מעמד הביניים מתנדנד בחוסר ביטחון בין שני הקצוות, בעודו נאלץ לעבוד יותר שעות עבור פחות שכר, וּבעוד העשירים מתעשרים, והעניים הופכים עניים יותר.

​

הניתוק מהיושרה

​

האופן שבו הדמוקרטיה בנויה מנתק אזרחים וּפּוליטיקאים מיכולתם לפעול בַּהֲגינות. אנשים נאלצים פעמים רבות לפעול בניגוד לצו מצפונם בנושאים חשובים. לעתים קרובות הם נקרעים כשהם חייבים לבחור במפלגה אחת על-פני אחרת, בעודם מזדהים עם מפלגות שונות בנושאים שונים. פוליטיקאים מוצאים את עצמם קרועים בין תפקידם למצפונם, כשהם נקראים להצביע בהתאם לקווי המפלגה. המסחר בקולות לשם אישור חוק חותר תחת ההגינות, המצפון והיושרה בחקיקה. תבנית-הפעולה של 'הפרד וּמשול' יוצרת לחץ, חרדה ועימות בקרב החברה וּבנפשותיהם של אנשים.

​

הן פוליטיקאים והן אזרחים שרויים לרוב בחשיכה באשר להליכים המושחתים העומדים מאחורי הצעות חוק, דבר שמגביל אף יותר את האפשרות שיצביעו מתוך מודעות ויושרה.

​

ניתוק הנציגים מהעם

​

האופן שבו הדמוקרטיה בנויה יוצר לרוב קרע עמוק בין נציגים פוליטיים לבין האזרחים. הפוליטיקאים באים לרוב מתוך טווח מקצועות מוגבל, שאינו מייצג את רוב האזרחים. האינטרסים הכלכליים  וּמערכת התגמול בנויים כך שהפוליטיקאים הופכים קַשּובים יותר לשדלנים שלהם וּפחות לִרְצון העם. בהינתן שפוליטיקאים רבים נבחרים על-ידי קבוצות-זהות מסוימות, הם מייצגים לרוב את האינטרסים של אותהּ קבוצה בלבד וּמזניחים קבוצות אחרות, וכך גדלים הפילוג והעוינות בין קבוצות.

​

ניתוק בין תפקידים בממשלה

​

היותן של ממשלות מורכבות ממשרדים המופקדים על תחומים שונים, מבוססת גם היא על הנחת-יסוד של בידוד-משתנים (רדוקציה) וקיטוע. הדמוקרטיה מחלקת באופן מלאכותי את תפקידי הממשל למקטעים, כגון חינוך, ביטחון, כלכלה, סביבה, משפט וכו' – למרות העובדה שתחומים אלה תלויים לגמרי זה בָּזה.

​

משרדי ממשלה בנויים וּמנוהלים כִּמְדורים מבודדים המתחרים זה בָּזה על משאבּים, במקום לעבוד יחד באופן יצירתי כדי לקדם מטרות משותפות לטובת הכלל. חוסר השילוב בין המשרדים לא רק פוגע בכל מדור, אלא אף מטרפד את כלל המערכת. משרדים, הנעולים במסגְרות תפקודיות צרות ונוקשות, מונעים למידה אמיתית ותׂאַם עם המערכת הרחבה.

​

הניתוק מצורכי האנשים והסביבה מוגבר באמצעות מבנים בירוקרטיים נוקשים, אשר יוצרים מערכת המתנגדת לִלמידה וּלשינוי. וכך, מבני ממשל וּמדיניות הם לרוב המכשול הגדול ביותר בפני התפתחות טבעית של החברה, ועובדי ממשלה הם לרוב האחרונים ללמוד וּלשלב פתרונות חדשניים מֵרחבי-העולם לאתגרים חברתיים.

​

דפוס הניתוק המחלחל בחברה הדמוקרטית מתבטא בהשבתת התקשורת החיונית בין החלקים השונים של המערכת האקולוגית האנושית והסביבתית שלנו. התוצאה היא חוסר התפקוד הֶעצום, העימות והחולי, המתפשטים בעולמנו כמגפה.

​

פרק 6: הנהגה היֶררכית: דגם שאבד עליו כלח