top of page

 פרק 10

 

חינוך מנותק מחוכמת החיים

"אינני רוצה אומה של אנשים חושבים, אני רוצה אומה של אנשים עובדים."

ג'ון ד' רוקפלר

 

מערכות חינוך רבות בִּמדינות דמוקרטיות יצרו תרבות תלותית וּמכורה, חשופה למִסְריהם של גורמים פוליטיים, אידאולוגיים וכלכליים. הם תיקפו את התמונה של מנהיג אחד כול-יכול, שאנו חייבים להיות תלויים בו וְלמסור לידיו את האחריות. הם הִנציחו את הֲלַך-הרוח השליט של הפרדה, היֶררכיה וּזכויות-יתר. המבנה, התוכן ושיטות ההוראה יצרו תרבות של אזרחים סבילים וּתלותיים, ברובם חסרי עניין בִּבעיות עולמיות, מכורים לתרבות צריכה תחרותית ומנותקים מֵחוכמת החיים.

מערכות החינוך הציבורי הן המערכות החברתיות העיקריות המכינות את הצעירים לתפקידיהם כבוגרים בקהילה. במצבן כיום, הן מנותקות בעיקרן מן העקרונות החיוניים לִבריאות האדם וּלשגשוג מערכות אקולוגיות. התרבות שלנו, על השפעותיה הקשות על בריאות האדם והסביבה, היא השתקפות החינוך של דורות קודמים.

כשילדים מוכרחים לשבת בִּמקומם על-יד השולחנות שלהם בכיתות צפופות, הם הופכים מנותקים מגופם, מֵהטבע וּמֵהחיים. לא ניתנת להם הזדמנות לפתח את האינסטינקטים, האינטואיציה והחשיבה הביקורתית שלהם. הם אינם מחונכים להיות פותרי-בעיות יצירתיים או אכפתיים הנכונים לתרום לִסביבתם הרחבה.

בתי-ספר ציבוריים וּמערְכות השכלה גבוהה ציבורית טבועות במבנים בירוקרטיים נוקשים וּבמורשת קולוניאליסטית. הן מטמיעות ערכים של ייחוס, שליטה וצייתנות, הפועלים כנגד העקרונות של החיים ושל מערכות חיות בריאות. המערכת מנציחה מיתוסים שעליהם מבוססת המערכת הדמוקרטית. היא הִצליחה לרוב בשימור תרבות השומרת על הסטטוס-קוו החברתי-כלכלי וּמזינות את המערכת הכלכלית הטפילית. היא נכשלה בגידול מבוגרים בריאים וּמודעים בעלי מקצועות בעלי בסיס אקולוגי, אשר דרושים להתמודדות עם המשברים העולמיים שאנו ניצבים בפניהם.

אנו נמצאים במצב אבסורדי שבו בוגרים של מערְכות ההשכלה הגבוהה הם בעלי השכלת-יתר וּמתקשים למצוא תעסוקה. הם שקועים בחובות בעקבות הוצאות שכר-הלימוד וּבעלי כישורים בִּתחומי ידע רבים שאינם מועילים בִּמיוחד להתמודדות עם חוליי החברה כיום.

המורים ממוקדים בעיקר באספקת ידע נושאי מבודד וּבעידוד הישגים הנמדדים בציונים. מורים אינם מוכשרים לטיפוח ערכים או להתמודדות עם סוגיות רגשיות, פסיכולוגיות וּקהילתיות. את הריק ממלאת התקשורת, שמשחקת בתפקיד חשוב בעיצוב מוחותיהם והתנהגותם של ילדים. סכומי עתֵק מושקעים בפרסום מתוחכם, המכוון לִילדים כצרכנים.

התמכרות לטכנולוגיה מוכּרת כיום בכל רחבי העולם כִּבעיה. ההתמכרות למסכּים יוצרת מגוון עצום של הפרעות חברתיות וּמעוררת דאגה בִּדְבר ההשפעה ארוכת-הטווח של חשיפה כה נרחבת. פרסומות משתמשות בכל אמצעי כדי למכור מוצרים, התנהגויות ורעיונות לא-בריאים וּממכרים וּכדי לשטוף מוחות פגיעים וּלעצב את תפישת עולמם. מרבית ה"תכנים" מונעים על-ידי רווח וּמקדמים תרבות של מלחמה, אלימות חברתית, ניצול מיני והחפּצה מינית של נשים, גברים וִילדים.

בית-ספר הנו מיקרוקוסמוס של החברה בִּכללהּ ושל התרבות התחרותית, שבו שאינטרסים אישיים, מרמה וּבריונות גואים. כיתות כיום הן רב-תרבויות ורב-דתיות מאשר אי-פעם, אך עם זאת, אנשי החינוך אינם מוכשרים להתמודד עם דפוסים בין-אישיים וּבין-תרבותיים מורכבים. מערכת החינוך מנותקת ברובהּ מן הקהילה, וּבעוד שנמסרת לידיה האחריות המלאה לחינוך הילד, אין להּ לא הסמכות ולא הכלים למלא את תפקידהּ כהלכה.

גידול בשיעורי הבריונות, ההטרדות המיניות, הדיכאון, החרדה, הפרעות האכילה, ההתמכרות לסמים וכן מגוון הפרעות חברתיות והתנהגותיות, כולם תוצאה ישירה של השיח המפלג של תרבות הצריכה והפוליטיקה. הילדים מותנים על-ידי התרבות שהם עדים להּ באמצעי התקשורת. פוליטיקאים, ידוענים, כוכְבי ראליטי וּמנחי תוכניות אירוח הופכים דמויות לחיקוי. קל לדמיין את ההשפעה של תעמולת הבחירות הדמוקרטיות ושל ההתנהגות והשיח הפוליטי, הטעונים לרוב בבריונות, השפלה, מרמה וּשחיתות, על נפשם של הילדים. תרבות התעמולה המפלגת והנצלנית היא חלק מרכזי של מה שאנו למדים מהדמוקרטיה בִּפעולה.

בלתי-סביר להניח כי מערכת החינוך יכולה להתמודד עם הטווח הרחב של האתגרים החברתיים הנפוצים בחברתנו המפולגת והמונעת על-ידי צרכנות. איך ניתן לצפות ממורים לעזור לִילדים להתמודד עם שצף המסרים השקריים והממכרים או עם דמויות לחיקוי שהן אלימות, נרקיסיסטיות וַעֲסוקות בעצמן, שהם נחשפים אֲליהם בטלוויזיה, במשחקי מחשב וּברשתות החברתיות?

​שיטות הוראה מקובלות מלמדות ילדים למסור את כוחם לִידי סמכות חיצונית מבלי להטיל ספק ביושרהּ או בערכהּ. מלמדים אותם להישען על "סמכויות" חיצוניות מוטות להערכת אופיים וערכם בעולם. אין מלמדים אותם לסמוך על חוש ההערכה העצמית שלהם או להכיר בערכם שלהם. כך, תחושת הערך העצמי של ילד מושפעת בקלות על-ידי דעות קדומות, מצבי-רוח וגחמות של מחנכיו.

דפוס התחרות נכפֶּה על הילדים כשהם לומדים להשוות את ערכם עם זה של אחרים על-פי מאפיינים צרים המקנים עדיפות לסוגי אינטליגנציה מסוימים. המגוון מדוכָּא, ודימויי הצלחה מתוקננים. מורים בעלי הכשרה בלימוד תחומי-ידע מסוימים הם לרוב בעלי מרחב ראייה מוגבל וּמשתמשים בשפה וּבשיטות התקפות לִילדים בעלי כישורים מסוימים.

אם כן, מערכת החינוך מייחסת ערך רב יותר לַאֲנשים בעלי אינטליגנציות בִּטווח צר, בעיקר אלו המדעיות והרציונליות.

ילדים רבים עוברים את שתים-עשרה שנות הלימודים שלהם מתוסכלים, בלתי-נראים וּבלתי-מטופחים במגוון כישרונותיהם. כתוצאה מכך מדולדל מגוון הכישרונות והמיומנויות הדרושים לחברה כדי לשגשג.

התמקדות אכזרית בציונים מרחיקה ילדים מן העונג שבלמידה. כמו-כן, הדבר מעודד הונאה של ילדים, מורים והורים סביב קביעת הציונים. הערכה באמצעות שיפוטים דואליים, כדוגמת נכון--לא נכון, טוב--רע, מוצלח--לא מוצלח, מחבלת בִּיכולתו של הילד להבחין בדקויות בחדווה וּלפתח את ההנעה המולדת שלו לִלמידה.

כשהתחרות במרכז, ילדים לומדים לראות זה בָּזה איום להתקדמות, יותר מאשר נפשות תאומות בעלות צרכים משותפים, מתנות משלימות וגורל אחד. נקודת מבט כזוֹ מנוונת את האינטליגנציה הרגשית ואת היכולת להזדהות עם הזולת. הדבר אינו מחנך לִבריאות אישית, קהילתית וּסביבתית – המשאב היסודי ביותר שלנו.

מלמדים את הילדים מגוון צר מאוד של תחומי ידע מנותקים, עם הבנה מועטה מאוד של החיבוריות היסודית שבין התחומים והקשר שלהם לחיים. הם אינם נחשפים לתאוריות מערכתיות, לאקולוגיה או לִמיומנויות קהילתיות מעצימות-חיים. הם אינם לומדים ליישם את הידע שלהם במצבי חיים אמתיים וּשלובים.

החינוך המקובל מחזק את מערכת הייחוס, בכך שהוא מחולק לרוב לבתי-ספר ציבוריים וּפרטיים, וּבִמדינות רבות גם לאוניברסיטאות ציבוריות וּפרטיות. בעוד שבתי ספר ציבוריים מנציחים לרוב דפוסי למידה מיושנים, בתי-הספר הפרטיים והיקרים מַצּיעים לילדים הזדמנויות יוצאות מן הכלל לִלמידה יצירתית מותאמת לצורכיהם המגוונים. באופן זה המערכת מנציחה את הפער שבין עשירים לַעֲניים.

מערכת-החינוך יצרה אזרחים תלותיים, בעלי יכולת מועטה ומשאבּים מוגבלים להבטחת בריאותם וּבטיחותם שלהם. הם אינם מקבלים את הכלים להגשמה עצמית וּלהעשרה הדדית בינם לבין סביבתם. הם אינם לומדים על אופן הפעולה של הגוף ועל תזונה בסיסית, היגיינה, תנועה בריאה ושיטות מדיטציה, על מיניות בריאה, שימור הסביבה וחיוניות המערכת האקולוגית. הם אינם לומדים איך לגדל או להכין מזון. הם לומדים למסור את האחריות לטיפוח עצמם לִידי אחרים ונותרים פגיעים למידע שקרי וּלתעשיות ה"בריאות" המונעות ברווח.

אמונה תמימה היא שמערכת החינוך או ההורים מצוידים בכלים להתמודדות עם תסמיני הדמוקרטיות של היום. אנשי חינוך והורים הם תוצרים של אותהּ מערכת, והם חשופים לאותם תכנים וּלאותהּ תרבות. גם הם גדלו בַּחֲבָרות היֶררכיות המונעות בכוח ורווח, עם יכולת מועטה לסנן את האמת מתוך השקר. איך יכולים מבוגרים להטמיע ערכים שונים מאלה שלמדו כשהיו ילדים?

התוצאה היא שבמקום חינוך לטובת ציבור וּסביבה בריאים יותר, המבנה והתוכן של מערכת החינוך הקיימת תורמים לרבים מהאסונות האנושיים והסביבתיים שאיתם אנו מתמודדים כיום.

פרק 11: שינוי אקלים: קריאת-ההשכמה הסופית

bottom of page